אם האזנתם לרדיו בחודש האחרון, בטח שמעתם את השיר, 'All About That Bass' של Meghan Trainor. המנגינה הקולטת הייתה בראש טבלאות וזכתה לשבחים על שעודדה נשים לחגוג את הקימורים שלהן. כששמעתי על שיר, הייתי להוט להקשיב לו. למדתי בשיעור הפרעות אכילה בסמסטר שעבר ולמדנו על אלה לעיתים קרובות מחלות לא מובנות , אני תמיד מתרגש כשסלבס מפיצים מסרים חיוביים על דימוי גוף.
אני באמת, בֶּאֱמֶת רצה לאהוב את זה. ואז הקשבתי לזה. ולא אהבתי את כל זה. לאמיתו של דבר, זה הרגיז אותי, מוטרד וכועס בבת אחת. בעוד אני מוחא כפיים לטריינור על שעודד כמה נשים לאמץ את גופן ולהזכיר לכולנו את השימוש המשתולל בפוטושופ, אני לא מבין מדוע היא שזרה בין המסרים הללו בגוף-שיימינג ובקריאת שמות של מי שלא מתאים שֶׁלָה מושג מה חם.
הוא עורו של מאכל קיווי
מְבוּלבָּל? בואו נתחיל מלמעלה. בפסוק הראשון שרה Meghan, 'כן זה די ברור / אני לא בגודל שני ... אבל אני יכול לטלטל את זה, לנער אותו / כמו שאני אמור לעשות ... יש לי את הבום בום שכל הבנים רודפים אחריו / הכל הזבל הנכון / בכל המקומות הנכונים. '
שביתה אחת. בדיוק כמו 'לנשים אמיתיות יש עקומות', מודעות, שכנראה גם נעוצות בכוונות טובות, המסרים הללו עלולים להזיק לנשים שאין להן עקומות מסוימות במקומות מסוימים (נניח, מי שבאופן טבעי הוא בגודל שני), אומר להם שהם לא נשואים, לא רצויים ולא מושכים. זה יכול להוביל להערכה עצמית ירודה, בושה והתנהגויות אכילה מעוותות.
כמה שניות לאחר מכן, טריינור אומרת שהיא 'מחזירה את השלל', וזה לדעתי מדהים. אני בסך הכל אנשים מחבקים את עצמם. אבל כשהיא עוקבת אחר ההערה הזו ב'אז קדימה ותגיד להם כלבות רזות את זה ', אני לגמרי מכובה. אז אם מישהו רזה, הם אוטומטית כלבה? זה לא ממש נחמד.
למרות שמאמן אכן אומרת שהיא 'רק מנגנת', דמיין מה יקרה אם המילה 'רזה' תוחלף ב'שמן 'בשיר זה. באופן אישי, אני חושב שהשיר ייפגע בבושה שמנה ומייגן תיראה כבריונית. אבל אם אתה חושב על זה, שני סוגי הסטריאוטיפים זהים.
בהמשך היא מזכירה שאמא שלה אמרה לה לא לדאוג לגודל שלה, כי 'בנים אוהבים קצת יותר שלל להחזיק בלילה.' כאן אני רק צריך להחליף את תחנת הרדיו. לא זו בלבד שהיא רומזת שנשים חטובות מושכות יותר, היא מציעה כי נקבות צריכות למדוד אושר וערך עצמי על סמך האטרקטיביות שלהן לזכרים, וזה בעיני מרגיש אובייקטיבי.
אולי אני רגיש לנושא הזה בגלל שהקנטתי גוף במשך שנים. בשנתיים הראשונות שלי בתיכון גדלתי כמו משוגע והייתי סופר פעיל. לא משנה כמה אכלתי, בואו נגיד שברור שעדיין לא יצאתי להתבגרות. לא מילאתי שום בגדים 'מגניבים' או את מדי צוות הריקודים שלי, הרגשתי סופר מודע לעצמי כל הזמן, לעגתי בלי סוף, וזכיתי במקום הראשון ברשימת 'ועדת איטי ביטי טיטי' חבורת בחורים בבית הספר שלי הכין (תודה אחים!).
אמנם התבגרתי פיזית ונפשית וכרגע לא נותן שטויות על מה אנשים חושבים על איך אני נראית, לא תמיד היה לי כל כך בר מזל. גרמו לי להתבייש בגופי ובמראהי שגדלתי, וזה הוביל אותי לבעיות הערכה עצמית משלי. 'All About That Bass' הוא תזכורת לזמנים ההם, ותזכורת גדולה יותר להקשיב מקרוב למה שהתקשורת מוציאה שם.
אני שמחה יתר על המידה אם מישהו בעולם עודד לחגוג את גופו לאחר ששמע את שירו של טריינור, אבל אני רוצה לתת חיבוק גדול לכל מי שאולי חש בושה או מודע לעצמו לאחר שהאזין לו.
אז אני לא בדיוק כל העניין של הריבה, 'All About That Bass', אבל אני אגיד לך מה אני אני הכל בערך: אני דואג לתקשורת ולחברה שלנו להעביר את המיקוד שלה מהמראה ומבנה הגוף ולקראת שמחה ובריאה. בואו נפסיק לייבא את עצמנו ואחרים ולראות את הגוף והמראה שלנו אובייקט שיש לעבוד עליו כדי להתאים לאידיאלים של אטרקטיביות. אני בסך הכל להיות בוצע עם סטריאוטיפים וקריאות שמות מבוססות על הופעות ושוקל היטב כיצד דברינו עשויים להשפיע על מישהו אחר. אז תודה טריינור, שגרם לנו לדבר. עכשיו בואו נעבור מהנושא של איך הגוף שלנו נראה, ולמשהו יותר פרודוקטיבי.
קרא עוד: המחבר מגיב למאות התגובות למטה, כאן.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
- בתגובה לפוסט זה: הסקיני על סקיני שיימינג
- בתגובה ל- @YouDidNotEatThat
- תכנות מזון עשויות לעזור לבני נוער להילחם בהפרעות אכילה
- 10 תפיסות מוטעות לגבי הפרעות אכילה
- חיים עם הפרעת אכילה
- מאות התגובות מההודעה שלי 'הכל על אותו בס' לימדו אותי משהו שמעולם לא ציפיתי לו
