מאז תחילת הזמן, תרבויות חיפשו אחר תרופת הנגאובר אולטימטיבית. כיום ישנם טקסים ושמועות רבים סביב השאלה 'כיצד לרפא הנגאובר?' וכפי שאני בטוח שרבים מכם חוו, לפעמים מים רגילים פשוט אינם התשובה.
שמעתי לאחרונה מחבר ש ג מי קוקוס הם התרופה האולטימטיבית , אבל הייתי קצת סקפטי. נראה שאנחנו נמצאים בחשיבה שבה לכל דבר עם קוקוס יש כוחות 'מיוחדים', בין אם זה שמן קוקוס, מי קוקוס או נתחי בשר קוקוס ממשיים. החלטתי לבדוק אם זה באמת עושה את הטריק או לא.
נתחיל מההתחלה. זה היה ערב שישי טיפוסי - יצאתי לארוחת ערב עם כמה חברים והיו לנו כמה קנקנים מהקוקטייל האהוב עלינו. ואז הלכנו לטורניר בירה פונג, אבל אני שונא בירה אז דבקתי ביין לבן.
התחנה הבאה שלנו הייתה בר ליד הקמפוס. המשכנו להמשיך את הלילה עם כמה חמוציות וודקה (כי למה f *** לא?)
לא הייתי אומר שהלילה שלי היה משהו מטורף מדי (בשבילי לפחות) אבל בהחלט ידעתי שאהיה ~ מיובש ~ למחרת בבוקר. כשהתעוררתי, ממש הרגשתי בסדר אבל מתתי מצמא. הראש שלי הרגיש בסדר שכיבה, אבל ידעתי מהלך שגוי אחד ואשחרר את כדור הבאולינג שהיה מוכן לדפוק לגולגולת שלי.
במקום שגרת החיים הרגילה שלי אחרי שתייה של זיגוג מים ונטילת אדוויל, החלטתי לחטוף קצת מי קוקוס במקום.
לאחר כ 15 דקות של גמילה, להפתעתי, לא הרגשתי אחרת. לא הרגשתי טעינה מיידית או לחות כמו שקיוויתי. ולמען האמת, די התאכזבתי. ציפיתי להרגיש כמו אדם חדש ולהיות מוכן לקחת על עצמי את היום שלי. אפילו כעבור שעה עדיין הרגשתי איטית.
סיכום
בסך הכל הייתי אומר שמי קוקוס לא ריפאו את ההנגאובר שלי. אולי הסוד הוא לדחוף את זה ממש לפני השינה ונכון כשאתה מתעורר, אבל אני לא בטוח. היו לי תקוות גדולות לריפוי החלופי הבריא הזה, אבל אני מניח שאני פשוט אצמד למים ולחדר האוכל שלי כדי להחזיר אותי לחיים. תודה אבל לא תודה, מי קוקוס.
